מסמך זה מציג את המודל להוראה בצמד של מורה או גננת יחד עם סטודנטית המתנסה בהוראה במוסד חינוכי. מטרת המסמך היא להרחיב את הידע הקיים בתחום, ולהציע דרכים ליישומו בכיתות כחלק מההכשרה להוראה. המסמך מצורף גם בתרגום לשפה הערבית. למסמך זה מתלווה מצגת המביאה את עיקרי הדברים. יחד הם מהווים הצעה להטמעת המודל של ״הוראה בצמד״ כחלק מתהליך הכשרת הסטודנטים, וכן ככלי להתפתחות מקצועית של המורים המכשירים.
במהלך השנים חלו בדגם ההכשרה להוראה התפתחויות רבות, הן בהיקף הלימודים הן בתכנים שנלמדו. מן הספרות המקצועית עולה כי הכשרת מורים צריכה להיות מחוברת לשטח וחייבת לזמן לסטודנטים להוראה אפשרות לשלב בין התאוריה לבין הפרקטיקה (,Zeichner; 2010 ,Moore; 2005 ,Zeichner & ,Smith-Cochran2010). שילוב זה מחייב שיתוף פעולה הדוק בין המוסדות המכשירים להוראה לבין בתי הספר וגני הילדים שבהם יעבדו בוגרי ההכשרה. אחד מהדגמים החלופיים להכשרת מורים הוא תוכנית העמיתוּ ת PDS (Schools Development Professional), המתבססת על שיתוף פעולה בין מוסדות הכשרה לבין בתי ספר ועל יצירת קהילות לומדים לפיתוח מקצועי של
כל המשתתפים בעמיתות זו: מכשירי המורים במוסד האקדמי, מורי בית הספר והסטודנטים להוראה (משכית ומברך, 2013; De; 2008 ,Lessen & ,Field ,Brindley 2010 ,Gorter & ,Heijden der Van ,Roos). כדי לקדם מגמה זו נדרש שינוי מהותי בתפיסה של מבנה ההכשרה להוראה. בתפיסה המסורתית נבנתה ההכשרה להוראה ממערכת מסודרת של קורסים אקדמיים, ואלה נתמכו בהתנסות קלינית שתפקידה היה להבהיר ולהדגים את הנלמד בקורס האקדמי. המציאות המשתנה במאה ה-21 מחייבת חשיבה מחודשת גם בתחום ההכשרה להוראה.
