על קהילת אקדמיה-כיתה בעיניים של מובילות קהילה

על רקע משבר הנשירה מהוראה והמחסור באנשי חינוך במערכת, בשנת תשפ"ד הוקמה על ידי מו"פ התנסות בהוראה ומנהל עובדי הוראה מעבדה פדגוגית למובילות אקדמיות פדגוגיות מכל רחבי הארץ בשם "ליווי ברצף".
מטרת המעבדה הייתה להדק את הליווי של פרחי ההוראה, לתור אחר מענים לצומתי הנשירה מההוראה ולהניח תשתית לתהליכי התפתחות מקצועית ארוכי טווח. זאת, מתוך ההבנה כי למובילות אקדמיות פדגוגיות יכולת השפעה נרחבת על תחושת המסוגלות של פרחי ההוראה להשתלב בהוראה ולקבל על עצמם את האחריות להוביל כיתה/גן.

הדגם השלישי של דגמי ההתנסות הקלינית אקדמיה-כיתה – "עמיתי אקדמיה" – פותח כדי לייצר מסגרת לקשרי אקדמיה-שדה בהתנסות קלינית, כך שבתי ספר יהוו גורם משמעותי בהכשרת אנשי הוראה, ילמדו את הסטודנטים ידע פרקטי, ויתמכו בעשייה למען טיוב תהליכי ההכשרה, ואילו המוסד האקדמי יהיה שותף לקידום העשייה הפדגוגית בבתי הספר ויתרום להם במומחיות האקדמית
שלו.
מסמך זה מציג את השתלשלות הדגם השלישי במרוצת השנים, והערכה של אופן הפעלתו בשנת תשפ"ה במתכונת פיילוט מחודשת.

המחקר בחן את תרומת כלים מבוססי בינה מלאכותית לפיתוח כישורי הוראה, למידה והערכה של מתכשרים להוראה במדעים ובשפות במכללת סכנין. נמצא כי השימוש בכלים אלה נמוך יחסית, אך קיים קשר חיובי חזק בין רמת השימוש לבין היכרות עם הכלים. המשתתפים ציינו יתרונות כמו ייעול תכנון שיעורים, משוב מיידי והתאמה אישית להוראה, לצד אתגרים של חוסר הכשרה, מגבלות טכניות וסוגיות אתיות. ההמלצות כוללות שילוב הכשרה ייעודית בבינה מלאכותית, פיתוח מקצועי לסגל, השקעה בתשתיות והטמעת מודלים משולבים של הוראה אנושית ובינה מלאכותית.